כשרועמים התותחים,
“המוזות” לא נחות.
להן פי מאה החצים,
פי אלף קורבנות.

עוצמת קשתו של קופידון –
קלע עלוב נגדן.
לא אהבה תוליד המון
עם צמא לחורבן.

להן יש שם, להן יש קול
שמהדהד בלב.
הו טף, אל תוולד, אבוי,
לטרף העורב!

ואם היית ביש מזל –
השכל לשרוד עכשיו,
כי לא נולד עוד טרף קל
שירחמו עליו.

גם הנוצה שבידך
תעוף למרחקים,
גם לכאב שבלבך
ישנם, ישנם בוכים!

כשרועמים התותחים
לא יסתירך הצל.
אתה – מושיע ההורים,
קולך הוא ישראל.

.